logo-fit.png
שם מלא*:
דוא"ל:
טלפון*:

לקוחות מספרים

בתיה פארן-ניסני

בתיה פארן-ניסני


נגה היקרה,
המזל הטוב הפגיש אותנו לפני כשנתיים.
שתינו חיפשנו שותפה, כדי לפתח עמה את עולם ההפקות של סיפורי חיים.
אני - את ה"חתיכה החסרה" בתחום התיעוד והכתיבה, ואת - את זו שבתחום הגרפי.
בראייה לאחור, ניתן לומר כי המפגש בינינו היה יותר ממוצלח מאוד!!
מאז, הספקנו ליצור, ביחד, לא מעט ספרים.
מעבר לכך שאנו משלימות אחת את השנייה מבחינה מקצועית, מצאתי בך גם חברה אמיתית, כזו שניתן לסמוך עליה לכל אורך הדרך.
ברמה המקצועית, פגשתי איכות בלתי מתפשרת, כתיבה רהוטה ומדויקת, בשילוב של אמפטיה ותחכום מעורר עניין וסקרנות.
ברמת השירות הכרתי אישה שהפכה עבור לקוחותינו לאוזן קשבת, גם לסיפורים שמעבר לסיפור...
נעשית עבורם למדריכה ומנחה שעליה הם סומכים בעיניים עצומות, בטוחים שתוביל אותם בבטחה, לכל אורך תהליך יצירת הספר, על כל הקשיים ואי הוודאות הכרוכים בו.
זה לא מפתיע, שכל פרויקט שלנו שהסתיים, הביא בעקבותיו עוד כמה התחלות חדשות לפרויקטים חדשים.
אנו עובדות במשותף כבר תקופה ארוכה, באופן הרמוני, ולא פחות מכך - גם באופן שקוף, כן ואמיתי.
לא יכולתי לצפות ולפלל לשותפה לדרך טובה ממך, ואני מאחלת לשתינו עוד הרבה פרויקטים משותפים איכותיים ומרגשים בעתיד!

שלך באהבה והוקרה,
בתיה פארן-ניסני
שבעים פנים לשי

שבעים פנים לשי


לכתוב סיפור חיים עם נגה...
נקראתי למשימה זו ביוזמתה של רעייתי, אשר חיפשה מתנה מקורית ליום הולדת ה-70 שלי. לא הפתעה, חלילה, כי אם מיזם משותף לבני הזוג - תיעוד פרק חיים ארוך עשיר באירועים וחוויות..
אמת - חששתי. בראש חלפו הרבה מחשבות, שעות של מבוכה, וגם הרהורי "כפירה"...
משנפל הפור, וניתנה התשובה-"כן!"- נפגשתי עם נגה.
סיפור של איש אחד הופך לחוויה משותפת - למראיין ולמרואיין.
לשבת ולקלף, שכבה אחר שכבה, של פרקי ביוגרפיה, חלקם אישיים מאוד ורגישים, חלקם נחשפים, גם למרואיין עצמו, בפעם הראשונה בפומבי, זהו אתגר לא פשוט. ביחד מפתחים ומעשירים את הסיפור, יחד מתרגשים, עיתים מחייכים, חולקים עצב במשותף, אבל בעיקר מזדהים. הזדהות - זה שם המשחק, זה לב העניין..
לחלוק מסע חיים עם מישהו, מחייב אמון מלא, יושר, הגינות, ומעל לכל - רגישות של המראיין, יכולות הקשבה פנומנליות, כושר הזדהות ואמפטיה לדובר.
נגה קשובה, ממוקדת, לא מאבדת אף פרט, ולו הקטן והזניח ביותר, חודרת למעמקים, שמה דגש על החשוב באמת. יודעת להפריד בין טפל לעיקר, ומסייעת בידיך לרענן הזיכרון ולהעשיר את הסיפור. לנגה יש גם את הידע והכישרון, לדעת, להבין, לחבר בין סיפור אישי לקונטקסט היסטורי, כללי, קולקטיבי וגלובלי.
מהר מאד הפכה נגה להיות שותפה לסיפור המעשה, ושותפת סוד נאמנה.
ובסיומו של מסע ארוך, בן עשרות שעות - של מפגשים, שיחות טלפון, מיילים ומכתבים, אתה חש שעברת חוויה מיוחדת, וחד-פעמית.
לראשונה סיפרת, קודם כל לעצמך, את סיפור חייך, ונותרת פעור פה, עם שאלה אחת שנותרה ללא תשובה: "ואני לא ידעתי שאני כזה..."
תודה לך נגה, על חוויה בלתי נשכחת, חרוטה בליבי. מעתה אוכל לחלוק אותה גם עם יקירי.

שי חרמש
קיבוץ כפר עזה, ינואר 2015

* שי חרמש כיהן כחבר בכנסת ישראל וכגזבר הסוכנות היהודית. כיום הוא היו"ר הישראלי של הקונגרס היהודי העולמי ודירקטור בבנק לאומי.
מרים רוט (נאור) על ספר חייה - "כאור בשולי הענן":

מרים רוט (נאור) על ספר חייה - "כאור בשולי הענן":


"הספר ותהליך יצירתו עוררו בי התרגשות מאוד עמוקה.
הראיונות והמפגשים עם נכדתי, נגה, יצרו בינינו קרבה מיוחדת. נהניתי לעבור על תולדות חיי ולספר אותן לנגה.
בנוסף, הספר נותן הנצחה בלתי רגילה לאנשים שהיו חשובים ביותר בחיי: הורי האהובים, רוזה ולואיס-אויגן שטרנברג, שלא זכו להגיע הנה, בעלי האהוב, אורי נאור, שנפטר בגיל צעיר וגם שני אחי: רפי ויוקי כוכבי שאליהם הייתי קשורה מאוד מאז ימי ילדותנו ועד ליום מותם.
אם לא מדברים, אנשים נשכחים. עכשיו הם לא יישכחו. עכשיו כולם, בני משפחה וגם חברים מהקיבוץ שלי יכולים לזכור את אורי, את מי שהיה ואת כל מה שהוא עשה.
אני חייבת לציין, שכל מי שרואה את הספר הזה, ואני מראה אותו לאנשים רבים, מתפעל מאוד מהאופן שבו הוא עשוי, כתוב וערוך. אנשים, למרות שמדובר בסה"כ בסיפור האישי שלי, מצליחים להתחבר מאוד לספר הזה, ומתרגשים ממנו מאוד.
בשבילי, הספר הזה הוא כמו חבר טוב: הוא תמיד מונח לידי, אני מסתכלת בו המון, מלטפת אותו, ושמחה בו מאוד."

קיבוץ דורות, אפריל 2012.
ד"ר מיכה שפירא, חבר קיבוץ אפיקים, חבר המשפחה מאז ילדותו כותב לאביטל, אימה של נגה, על הספר "כאור בשולי הענן" סיפור חייה של מרים רוט (נאור).

ד"ר מיכה שפירא, חבר קיבוץ אפיקים, חבר המשפחה מאז ילדותו כותב לאביטל, אימה של נגה, על הספר "כאור בשולי הענן" סיפור חייה של מרים רוט (נאור).


"לאביטל הרבה שלום!
היטיבה בתך להקים מצבה יפה למשפחה של יוצאי גרמניה.
הצורה האלבומית של הספר מתאימה לתיאור היסטוריה כ"כ דרמטית.
כל מי שמכיר על כפית את משפחתכם ואת מרים במיוחד - זה נוגע ללב במיוחד.
יופי של מבצע ותמסרי לילדתך שיש לה עוד מעריץ באפיקים.
שלך, מיכה."

קיבוץ אפיקים, מרץ 2012.
רחל דליות על הספר: "רחל דליות - סיפור חיים"

רחל דליות על הספר: "רחל דליות - סיפור חיים"


"לפני שהתחיל הפרויקט של תיעוד סיפור חיי, התלבטתי מאוד האם לקחת בו חלק. הסתייגתי מהחשיפה, כי אני לא אוהבת לדבר על עצמי. אבל מרגע שנגה ואני נפגשנו, היה לי אמון שלם בה. הראיונות המקצועיים הפכו לקשר אישי. נגה, בדרך שבה היא שואלת ומראיינת, יצרה אצלי פתיחות, ובזכותה דיברתי על הרבה דברים בפעם הראשונה.
נגה היא מקצועית מאוד: מפורטת, יסודית, ומתעכבת על כל פרט ופרט. בנוסף, יש לה גם כושר ניסוח מצוין, וגם עריכת הספר עשויה היטב.
נגה גילתה רגישות רבה ביחסה אלי ואל כל בני משפחתי. שמוליק ז"ל, בעלי האהוב קיבל מקום של כבוד בספר שלי, ולהנצחתו יש משמעות עצומה עבורי."

ומוסיפות בנותיה של רחל:

דורית דליות: "תודה נגה על כתיבה קולחת, המשקפת כל-כך יפה את האופטימיות ואת אישיותה המדהימה שח אימא שלנו. יישר כוח!"

דפנה דליות ביהם: "נגה תודה לך מעומק הלב! הצלחת להכיר את אימא המקסימה שלנו גם בין השורות. עשית עבודה מצוינת בלי לשכוח את המקום הרגשי, זה לא מובן מאליו, וזו גדולתך. הענקת לאימא ולנו מתנה מדהימה, שתלווה את כולנו עוד הרבה שנים! המשיכי במלאכתך הברוכה! חיבוק!"

שירה(דניה) דליות: "תודה לך נגה מקסימה על שהעלית על הכתב את סיפורה המעניין של אימא בכל כך הרבה חן ורגישות, ובעיקר בנימה אופטימית שמאפיינת אותה כל כך. ללא ספק נכנסת לליבה וגם לליבנו!!!"

פרדס חנה-כרכור, ינואר 2013.
"חנה בת 60"

"חנה בת 60"


לנגה ובתיה,
רצינו להגיד לכן תודה רבה על הספר המקסים והמרגש שהכנתן עבורנו.
התהליך אמנם היה ארוך וקצת קשה אבל התוצאה פשוט מדהימה.
העבודה נעשתה במקצועיות, יצירתיות והקשבה לצרכינו.
בכל פעם שאנו קוראים בספר אנו מתרגשים מחדש וכל אחד שרואה אותו רוצה לקבל ממנו עותק.
שמחות שבחרנו בכן לכתיבת סיפור החיים של חנה.
ממליצות בחום על הד – כתיבת סיפורי חיים ו"תמונות – סיפור אהבה".
אנו מאחלות לכן שנה טובה, בריאות והמשך יצירה פורייה,

טלי שינינגר ויפעת עובד.
נתניה, אוגוסט 2013.
"כאן על פני האדמה"

"כאן על פני האדמה"

נגה יקרה,
עם יציאתו לאור של סיפור חיי אמי, רות זקס, אני מבקשת לספר על התהליך שעברנו ביחד.
אמי, שהשתייכה ל"רשימת שינדלר" הידועה, איבדה בשואה את כל משפחתה. בת שש-עשרה נותרה לבדה בעולם. תהליך הראיונות והתיעוד, נתן בידה הזדמנות לשחזר את החוויות הקשות שעברה, ולהעלות את זכרם של הוריה ואחיה האהובים, שחסרונם מלווה אותה מאז בכל יום ויום.
את נגה, היית קשובה מאוד, חיננית, ממוקדת, וידעת להנחות בשאלותיך את אמי בדרך הנכונה, כדי להקל עליה לספר לעומק את קורותיה. אמי חוותה את התהליך בצורה נעימה וטובה. בעת שהותכן ביחד, נתת לה את כל כולך - היית שם עבורה, מרוכזת רק בה, זכרת הכול ולא איבדת שום פרט. אני, שהקשבתי מהצד, למדתי בתוך כך דברים חדשים רבים שלא ידעתי קודם.
גם עבורי לווה התהליך בתחושות טובות. הקשר בינינו היה מצוין. ידעתי כי דלתך פנויה בפני בכל עת. לא חסכת זמן, והקדשת שעות רבות כדי לסייע לנו לאסוף את המסמכים והתמונות המלווים את הספר. אהבתי מאוד גם את סגנון הכתיבה שלך ואת התוצר הסופי.
השותפות בינך לבין בתיה, המעצבת הגרפית, היא מבורכת. כמוך, גם בתיה קשובה מאוד ונעימה, בעלת יוזמה ורעיונות לקידום הפרויקט, והתקשורת עמה נעימה וקלה. שיתוף הפעולה ביניכן והזרימה החלקה של התהליך הם ראויים לציון והקלו עלי מאוד.
ובסוף – ישנו התוצר הסופי: הספר היפה שיצרתן עבורנו. אנו אסירי תודה על התהליך הטוב שחווינו ביחד, ועל הספר, המנציח את תולדות משפחתנו.
תודה לך מקרב לב ובהצלחה בהמשך. את ראויה לכך.

אסתי ארגוב, גבעת עדה, מרץ 2014.

"הסיפור של זורה"

"הסיפור של זורה"


נגה יקרה,
הרבה חודשים חלפו מאז הופיע ה"סיפור של זורה", ועדין אינני מאמינה שדבר כזה נפלא קרה לי.
זה רעיון שצץ לו, בד בבד, עם החלטתי לעבור לדיור מוגן. ההכנות למעבר, מיון המסמכים והתמונות, העלו בי הרבה זיכרונות מבית אבא, מילדותי, מתקופת ילדותו ונעוריו של אלי ומן התקופות השונות בתולדות משפחתנו.
אבל איך עושים את זה? לא היה לי מושג!
התמזל מזלי. שמעתי עליך. חלפו ימים ספורים. נפגשנו - והתהליך החל. הגדרנו מסגרת, לוח זמנים, נפגשנו עם בתיה, המעצבת הגרפית, ובחרנו את הדגם. היו אילוצים של זמן, ואת הרמת את הכפפה. עבדנו קשה - וזה הצליח מאוד.
וביום המיועד: המשפחה הוזמנה לחנוכת ביתי, בדיור המוגן, וציפתה להם ההפתעה!!! ספר עטוף בעטיפה ירוקה - הוא: "הסיפור של זורה".
היו חיבוקים נשיקות, התרגשות רבה, וכולם אסירי תודה.
נגה'לה, בזכותך הצלחתי להעניק לבני משפחתי האהובה מזכרת כה יפה וחשובה, ולי הרגשה נפלאה של רוגע ושלווה בביתי החדש.

תודה לך מקרב לב, זורה.
רמת אפעל, דצמבר 2014.
"חיי רחל"

"חיי רחל"


"כעת כשהספר שלי, ספר חיי, כבר בידי, אני רוצה לסכם.
תשעה חודשים, ממש כמו הריון ולידה, עברנו ביחד - את, בתיה ואני.
השהות עמך, נגה, הייתה יוצאת מן הכלל. נהניתי מן הפגישות שלנו, מן השיחות. באופן מקצועי ובטוח, ידעת להקפיד על כל פרט, ולשאול את השאלות הנכונות, והצפת אצלי סיפורים וזיכרונות שזה מכבר נדחקו לקרן זווית.
תהליך העבודה מול בתיה, היה גם הוא מקצועי לעילא ולעילא, ונעים מאוד באופן אישי. הספר המודפס הוא תוצר יפהפה, מעוצב היטב, ומשקף נאמנה אותי ואת אישיותי. אני שמחה בו, ונרגשת מאוד.
בחג הסוכות כינסתי את כל בני משפחתי בביתי החדש בדיור המוגן, והענקתי להם את ספר חיי כשהוא עטוף ועם הקדשה אישית לכל אחד. בנותיי, נכדיי, אחי וחבריי התרגשו מאוד גם הם, שאלו על הדרך שעשינו יחד, התפעלו מן הספר, ושמחו לפגוש גם בעצמם בין דפיו.

אני מבקשת להודות לשתיכן מקרב לב. כל טוב ובהצלחה בהמשך."

רחל אמיר, רמת אפעל, אוקטובר 2014.
"האור שבקצה החושך" - סיפורה של חנה לייבמן

"האור שבקצה החושך" - סיפורה של חנה לייבמן


נגה יקרה,

הרצון העז של אמי, חנה לייבמן, ליצור תיעוד חיים שלה, הביא אותי אליך.

האמנתי כי אגיע אל האדם הנכון והמדויק, שיוביל וילווה תהליך זה באהבה רבה. ואכן, הגעתי אליך נגה.
ואת, בכל רגע נתון, היית שם כל כולך. יכולת ההקשבה וההכלה שלך, והמרחב הבטוח שהענקת לאמי, אפשר לה לעבור בהצלחה תהליך זה.
והיא, בהתרגשות רבה, גייסה את כל חושיה כדי לדייק בזיכרונות, ולאפשר לך נגה לשכתב אותם,
ולהוציא לאור ספר קסום ומרגש, ועל כך תודתנו הגדולה.

חנה לייבמן, שרהל'ה אשרם וכל בני המשפחה.
בנימינה, ינואר 2015.
מן העיתונות – כתבה בעיתון "ידיעות חדרה", 18.1.13

מן העיתונות – כתבה בעיתון "ידיעות חדרה", 18.1.13


מתוך הכתבה: "כחלק מהפרויקט, נגה שנער-שויער צוותה לרחל דליות, זיווג שהתברר כמוצלח. תחילה היו לדליות ספקות לגבי הפרויקט והחשיפה הכרוכה בו, אך הכימיה בין השתיים הותירה את כל העכבות מחוץ לתמונה. 'בהתחלה קצת הסתייגתי מהחשיפה, כי אני לא אוהבת לדבר על עצמי', מספרת דליות, 'אבל מרגע שנגה ואני נפגשנו, היה לי אמון שלם בה. נגה הצליחה להוציא ממני דברים שאף פעם לא דיברתי עליהם'."


(ידיעות חדרה, 18.1.13).